התמכרות לאלכוהול

התמכרות לאלכוהול מתפתחת באופן הדרגתי וגורמת לפגיעה כפולה הן בבריאות הגופנית והן בבריאות הנפשית כך שלמעשה חלה ירידה ביכולת התפקוד היומיומית של האדם. השגת פתרון תלויה במידת המודעות של האדם לבעיה שלו ובמידת הנחישות שלו לטפל בה ולחזור לשגרת אורח חיים תקין ובריא כאשר טיפול נכון ומקצועי בבעיית ההתמכרות עשוי להביא למיגורה. ברגע שמתעוררת מודעת אצל האדם או אפילו חשד קל לכך שהוא סובל מבעיית התמכרות לאלכוהול מומלץ לא להמתין כלל, אלא לפנות במיידית לרופא המשפחה או לרופא אחר מתחום הגמילה על מנת שיעזרו לו באבחון נכון ומקצועי של הבעיה ויציעו לא דרכי התמודדות מתאימות.

שלושת הסיבות העיקריות להתמכרות לאלכוהול הן:

• שגרת חיים מתוחה ומלאת לחצים.
• הרגלי שתייה בעייתיים של הסביבה הקרובה.
• קרובי משפחה מדרגה ראשונה המכורים לאלכוהול.

רגע לפני שפונים לטיפול ניתן לעשות בדיקה עצמית על מנת לבחון האם אתם סובלים מבעיית התמכרות לאלכוהול וזקוקים לעזרה מקצועית

ישנם עשרה תסמינים עיקריים אשר מאפיינים אנשים הסובלים מהתמכרות:

1. רצון חזק לשתות אלכוהול במשך היום ללא כל סיבה מיוחדת לכך.

2. עליה הדרגתית וקבועה בכמויות האלכוהול הנצרכות.

3. היעדר יכולת להגביל את כמויות שתיית האלכוהול.

4. צריכת אלכוהול לבד ולאו דווקא בחברת אנשים.

5. צריכת אלכוהול בהיחבא ללא ידיעתו של אף אחד אחר.

6. הופעה של תסמיני גמילה בזמן שלא נצרך אלכוהול כמו: רעד, הזיות ובלבול.

7. מצב של פגיעה בתפקוד התקין של הזיכרון.

8. הופעה של קשיים ובעיות במסגרות הקבועות כמו מקום עבודה/חוגים.

9. הופעה של קשיים במערכות היחסים השונות עם בן/בת הזוג או בקרב המשפחה המורחבת.

10. חוסר עניין בדברים ובפעילויות שקודם לכן היו בעלי חשיבות כמו: תחביבים, חברים וכו׳.

מהו הטיפול המוצע כיום למכורים לאלכוהול?

בשלב הראשון, כמו בכל התמכרות, האדם המכור חייב להכיר בעובדה שהוא אכן מכור ונמצא בבעיה. רק כאשר הוא מודה בהתמכרות, הוא אכן בשל לקבלת עזרה אשר תועיל לו ותניע אותו לשינוי ולהפסקת הרגלים מזיקים. הטיפול בהתמכרות ניתן במסגרות קהילתיות או במסגרות גמילה באשפוז בהן יש ליווי והשגחה רפואית צמודה.

תהליך הגמילה מאלכוהול מבוצע בהתאמה אישית לאדם, למצבו הפסיכולוגי ולדרגת ההתמכרות ממנה הוא סובל.

הטיפול כולל ארבעה שלבים אשר שילובם יחד מספק השפעה ממשית:

1. גמילה תחת אשפוז – על פי מידת הצורך ובהתאם למצב, מופנה המטופל לגמילה תחת אשפוז במוסד ייעודי בו מתבצע ניקוי הגוף מהאלכוהול, הליך זה הוא נטול תסמינים קשים של גמילה כמו בלבול, הזיות ורעידות. שלב זה עשוי להתמשך כשלושה שבועות בממוצע.

2. טיפול חוץ – הטיפול לא מתבצע בבית חולים אלא במרכז גמילה עם צוות מומחים לטיפול בגמילה ורופא אשר אחראי על הצד הרפואי של התהליך.

3. טיפול באמצעות תרופות – קיימות מגוון תרופות אשר מפחיתות את הצורך הפיזיולוגי לאלכוהול. ישנן תרופות אשר מייצרות מצב מדומה של הנגאובר ובכך הן מונעות את החשק לצריכת אלכוהול וישנן תרופות אשר מפחיתות את התסמינים הקשים של הגמילה.

4. טיפול פסיכולוגי – הטיפול הפסיכולוגי מתבצע באופן אישי או קבוצתי לאחר שלב הגמילה הראשוני. מטרתו של שלב זה הינה שינוי הרגלי החיים של המטופלים ממצב של הרגלי חיים של מכורים למצב של רכישת הרגלי חיים אשר אמורים למנוע את החזרה להתמכרות.

תוכניות הטיפול והגמילה מאלכוהול מהוות פתרון יעיל עבור הבעיה, אך חשוב לציין שהן לא תרופת פלא כך שנדרש משך זמן מסוים לחזרה לתפקוד תקין אשר תלוי במספר גורמים, ביניהם: מידת ההתמכרות ומידת הנזק שכבר נגרם לתפקוד התקין בקרב התא המשפחתי ובמקום העבודה. באופן כללי, ככל שהנזק חמור יותר ומידת ההתמכרות גבוהה יותר, יידרש זמן רב יותר עד אשר תושג ההשפעה הנדרשת עבור המטופל. משך הזמן הנדרש לשינוי התנהגותי אינו קבוע ועשוי להימשך ממספר חודשים ועד למספר שנים.

להתמכרות לאלכוהול עלולים להיות סיבוכים רבים ושונים אשר עלולים לפגוע במידה משמעותית בתפקודו התקין של האדם

ניתן לחלק את הסיכונים בהתמכרות לאלכוהול למספר קטגוריות:

• פגיעה קוגניטיבית – אצל מכורים לאלכוהול מתרחשת פגיעה במוח אשר משפיעה על איכות הזיכרון ועלולה להידרדר עד למצב של דמנציה.
• פגיעה פיזיולוגית – פגיעה באיברים של מערכת העיכול והכבד – שתיית אלכוהול בכמויות גדולות גורמת במקרים רבים לדלקות בכבד אשר במשך הזמן עלולות להתפתח למחלת שחמת הכבד. בנוסף, האלכוהול עלול לפגוע באיברי מערכת העיכול ולגרום לנזק בלתי הפיך בקיבה ובוושת.
• הופעת מחלת הסרטן – מחקרים מצאו שקיים קשר ישיר בין שתייה מופרזת של אלכוהול לבין עלייה בהתפתחות מחלת הסרטן באיברים של מערכת העיכול והכבד.
• פגיעה בתפקוד היומיומי – אצל אנשים המתמכרים לאלכוהול חלה השפעה משמעותית לרעה בתפקודם במסגרת המשפחה ובמקום העבודה. ישנן תופעות של אלימות מילולית ופיזית, שבירת מוסכמות חברתיות ומתעוררים קשיים תפקודיים רבים.

לסיכום, מודעות עצמית וטיפול נכון ומותאם הם הדרך הבטוחה להצלחה ולמיגור התופעה. לאחר גמר תהליך הגמילה, מומלץ להישאר במסגרת תומכת או בטיפול וזאת על מנת למנוע חזרה להרגלי השתייה הבעייתיים אשר עלולים להכניס אתכם למעגל אינסופי של התמודדויות ונפילות חוזרות ונשנות.